פתחתי דף חדש.
מקווה הפעם לטוב.
כל הזמן אני אומרת שהפעם לא יפגעו בי,
כל פעם אני טועה מחדש.
אני כל כך תמימה, כל כך תמימה וטיפשה לפעמים, נותנת את הנשמה
ואף אחד לא מעריך כלום.
אני רק צריכה להרגיש נאהבת הפעם,
לא הרגשתי נאהבת שהיית איתי, בגדת בי המון, בגדת באמון שנתתי
בך, שחקן מוצלח אתה, צריך לקבל ממני אוסקר 'השקרן הכי טוב',
פתטי כל כך שבא לי לבכות.
מציאותית - אני לא כל הזמן מנסה להיות. לא מצליחה.
'הכי טוב זה פשוט לא לדמיין כלום תאמיני לי'
אל תנסה להיות חכם זה פשוט לא הולך לך.
אני ידעתי מה הולך לקרות. ידעתי.
אבל אני פשוט תמימה.
תיכננתי הכל הפוך.
ואתה חישבת לעצמך מה לעשות.
אני מתארת אותך עומד מול המראה מדמיין שזאת אני שם מסתכלת
עליך, מציצה.
ואומר:
'אביב תקשיבי... את הכי טובה בעולם אליי, באמת. היה לי הכי כיף
איתך, ואל תחשבי אפילו לרגע שאת פחות טובה ממנה, חוץ מזה שהיא
יותר טובה ממך בזה שהיא צבועה שהיא שקרנית'.
ואם זה באמת ככה? אז למה לא נשארת איתי?
אתה פשוט הזיין שכל הכי גדול שיכול להיות.
אל תבלבל לי במוח
27.3.06 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.