דרך ארוכה ומפחידה
כולה עיינים צופות,
מביטות
-בי-

השמיים לא נראים
מבעד לענפים
הם סוגרים את דרכיי
העצים
המבודדים
ושם למעלה
בירח
איש אומר שלום?!

צעדיי המרעישים
שוברים
את שתיקת הלילה
הזה

היכן אתה כעת?
ביתך עומד תלוי
על אדמתך החלודה
המצפה לבואי אתה?
רוחך קרירה שורקת

שם מבעד לשער החום- חורק
עומדת דמות האיש
שאת מנוחתו אינו לוקח

שם נעמדתי
בשקט חרישי
נשמעה צעקתך

היכן אתה?
צעקתי

כשעוללת בי את זממך
הבנו שנינו
שבמרוץ האינסופי הזה
אין מנצחים
יש רק מפסידים..

כי באותה דקה
מצאת את מותך
ועם בושתי
נשארתי
אני.

כך למדתי
אף פעם
לא
לבוא
לבד
.