אל תפחד. יותר מכל אסור לך לפחד, מפני שכאשר תקפוץ מעל התהום
הפחד יגרור אותך מטה, ותמצא עצמך נופל אל מלתעותיו של הפחד.
אז, כאשר תיפול אל פיו, הוא יסגור את לסתותיו וינעץ בבשרך את
שיניו, יקיז ממך את דמך ויהרוס אותך כליל.
אל תפחד. אמור לפחד שאינו קיים, האמן שאינו קיים והוא יעלם.
היה קל כנוצה וחלוף על פני התהום כאילו אינה שם. דמיין בעיני
נפשך כי אתה עף ולא קופץ. דמיין כי השמיים הם מקומך הטבעי,
כאילו שמעולם לא חששת מהגובה הרב הזה שאליו אתה רוצה להגיע,
האמן כי זהו היעוד שלך ואין שום דבר שיפריע לך לממשו.
אל תפחד. אל תגיד לעצמך כי אתה מוכרח לעבור מפני שלמטה ממתינה
לך האימה. זוהי התגלמותו הנוראית ביותר של הפחד, מפני שהיא זו
שתעביר אותך על פני התהום. היא זו שתישאר עימך כאשר ינחתו
רגליך על הקרקע בצידה השני, היא תקנן בליבך כקוקייה. היא תחלחל
פנימה, אל תוכך, עמוק יותר ויותר עם הזמן, ואז תדבק בך ותפזר
בליבך את הריקבון. היא לעולם לא תרפה, היא תהפוך אותך ליצור
שפל הנשלט על ידי פחדיו, יצור אשר הדרך שלפניו נסללת בעבורו
מבלי שיוכל למחות או ללכת בה כראוי. היא תגרום לך לקמול ולליבך
להתערפל, היא זו שתמית אותך באופן הנורא ביותר.

אל תפחד, מדוע עליך לקפוץ מעל התהום  בכלל?