היא פורשת כנפיים לבנות בשמים
מסתכלת מבין הכוכבים, מציצה,
הם מתגעגעים, היא יודעת,
הם כואבים, היא שומעת
הם מתפללים לשובה, היא כואבת את עזיבתה
לחזור בה היא כבר לא יכולה
בשמים של מלאכים היא בוכה
בלילות בלי שינה מחכים לשובה
היא לא תחזור הם יודעים
אך עדיין מחכים
אולי לנס, אולי לכוח עליון
אולי שרק תבוא ללחוש כמה מילים בחלום.
הם חיים בשגרה משעממת:
שמחה, עצב, תפילה, תקווה
היא תמשיך ללכת לצידם
בלי שירגישו, בלי שיראו, בלי שידעו
היא כואבת את כאבם
ברגעים השמחים היא איתם
ברגעים הקשים היא לא תעזוב אותם
כבר עזבה פעם אחת מבלי לשוב
ועכשיו בשמים של מלאכים היא בוכה
בלילות בלי שינה מחכים לשובה
היא לא תחזור הם יודעים
אך עדיין מחכים
אולי לנס, אולי לכוח עליון
אולי שרק תבוא ללחוש כמה מילים בחלום. |
