לב רעב
נאבד בין פרדסים
של כאב,
הוא קובר את עצמו
באדמה הקרה,
הוא מוכרח
להיות פחות נשכח
אך אי אפשר,
השאון של ההמון
שמבחוץ
פוגע מבפנים,
כל-כך קל כשאתה לבד
להאבד בין אנשים.
לפעמים הוא חולם
פשוט להיעלם
בין העננים האפורים
של הימים החורפיים,
הקרים.
אז הוא מתחיל לרוץ,
לברוח מעצמו,
למרות שהוא יודע
שזה לא תירוץ.
בעולם כל-כך חסום
הוא מרגיש עקום,
הוא היה נותן הכל
כדי להרגיש נחוץ.
בכל ערב
הוא מחטא את הפצעים
עם אלכוהול וסמים,
מנסה לשכוח
ואולי טיפה לשמוח
בצורה של הזיות,
חיים נעימים
של אשליות.
הוא עדיין מחכה
לדפיקה בדלת
ממישהי מיוחדת
שתגרום לדם לזרום,
תגרום לו קצת לפעום,
ותחזיר לו את החום
שנאבד
בחיים שלמים
שהפכו למלוחים
מדמעות שקטות
שגרמו אהבות
שלא באמת נגמרות.
אך השקט הממיס
עוטף אותו
בחשכת הלילה
הנקי מכוכבים,
ומשכיב אותו לישון
בלי לקוות לקום
אף פעם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.