כשהייתי בירושלים
ישבתי במדרגות הכניסה שלך
וחיכיתי.
חיכיתי שתסיימי את
שיחת הטלפון האין-סופית
עם אהובתך לשעבר, הנזקקת
שהשתלטה על הזמן שלנו יחד בבכי.
חיכיתי שתדליקי את הדוד עבורי
ואוכל להתרחץ.
עכשיו בתל-אביב אני יושבת בכניסה לבית
לא שלי.
מחכה שהזמן ינקוף והסרט יתחיל,
מחכה.
16/12/05 ת"א |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.