היא פורשת כנפיים לבנות בשמים
מסתכלת מבין הכוכבים, מציצה,
הם מתגעגעים, היא יודעת,
הם כואבים, היא שומעת
הם מתפללים לשובה, היא כואבת את עזיבתה
לחזור בה היא כבר לא יכולה
בשמים של מלאכים היא בוכה
בלילות בלי שינה מחכים לשובה
היא לא תחזור הם יודעים
אך עדיין מחכים
אולי לנס, אולי לכוח עליון
אולי שרק תבוא ללחוש כמה מילים בחלום.
הם חיים בשגרה משעממת:
שמחה, עצב, תפילה, תקווה
היא תמשיך ללכת לצידם
בלי שירגישו, בלי שיראו, בלי שידעו
היא כואבת את כאבם
ברגעים השמחים היא איתם
ברגעים הקשים היא לא תעזוב אותם
כבר עזבה פעם אחת מבלי לשוב
ועכשיו בשמים של מלאכים היא בוכה
בלילות בלי שינה מחכים לשובה
היא לא תחזור הם יודעים
אך עדיין מחכים
אולי לנס, אולי לכוח עליון
אולי שרק תבוא ללחוש כמה מילים בחלום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.