עידן סוכריה / מדליק הפנסים |
על מדליק הפנסים,
למעלה בחלל,
רואה הוא את כל הניסים.
הוא מביט על עולמו,
השרת של היקום,
לבד, רק הוא וצילו,
החלל קר ואטום.
ובין השמש לירח,
מחפש קצת נחמה,
הזמן לעולם בורח,
והוא קליפה ללא נשמה.
אז הוא קם וצעק,
אז הוא קם ובכה,
התחנן לחיבוק מעוד כוכב מרוסק,
אבל בחלל איש לא ישמע אותך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|