יצאתי אל הדרך לא חמושה
ושק על גבי.
שהכיל בתוכו את כל מעמסות נפשי. ובעיקר

זכרונות. עבר.
גאווה
בשר
אהבה.

חקרתי עולמות. בדקתי גבולות. חציתי שבילים, ביקרתי ממלכות.
הלכתי והלכתי והלכתי והלכתי.
רציתי רק תשובה, מצבר לנפש ריקה.

ונלחמתי בדרקונים יורקי פרצי אש של תשוקה.
והצלתי מארמונות בוערים עלמות חן שזעקו אותות מצוקה.

ופגשתי את אודיסאוס וניהלנו שיחן חולין כזאת של שני חברים
ותיקים.
הוא סיפר לי שהוא בדרך הביתה -
נמאס לו, מתגעגע לאישה. לממלכה. לנתינים.

קראתי היום בבוקר בעיתון על חזרתו של המלך אודיסאוס אל הממלכה.
עלי לציין שבתמונה קצת עיוותו לו את הצורה. פה ושם קווי מתאר.
הוא אמר:
"אדם מטייל בעולם למצוא את מה שהוא צריך וחוזר הביתה לגלות את
זה שם."

עוד לא בדקתי מתחת למיטה.