היא בהתה בו, לא מאמינה למראה עיניה.
לפני שניה הוא עוד דיבר... דיבר שטויות אבל דיבר.
המחט עדיין תקועה בתוך הזרוע, לצד נקודת חן.
האיזור מתחיל להכחיל מעט, עיניה מתחילות לדמוע המון.
היא צועקת? או שזה רק בתוך הראש שלה?

רגע, ממה להתחיל? למי לטלפן? מה עושים במצב כזה?
היא התקשרה לאח שלה, תומאס השתיין, כמה שהוא לא שותה הוא עדיין
זורק פנינות חוכמה, אולי הוא יידע מה לעשות.

כעבור שעה הגיעה ניידת משטרה לדירה, דוריס מבוהלת ממראה המדים
הכחולים. היא פתחה את הדלת, השוטר נכנס פנימה שוטר אחר עמד
לצידו, מי את? אני האשה, מי הוא? הוא הבעל, של מי הדירה? שלנו,
של מי הסמים? שלו.

הוא כבר מת אז מה זה משנה של מי הסמים שלי? שלו? חשבה דוריס.
מה כבר יעשו לו יקברו אותו במחשבה שהוא הרג את עצמו בסמים של
עצמו, לא נורא הוא יתגבר.

עין אחת שלו היתה פתוחה חסרת הבהה עין שניה היתה עצומה, העפעף
הונח עליה ברכות ללא כל מאמץ. היא עמדה בקצה של החדר, בזמן
שהשוטרים הפכו את הדירה. הנשימות שלה חזרו להיות קצובות,
הרגלים הפסיקו לרעוד, הריאות התבהרה.

דוריס צעדת בשביל הכניסה לבניין מלווה בשני שוטרים, אחד אוחז
בזרועה, השני לצידו. היא נכנסת לניידת.

מה היחסים ביניכם? של מי היו הסמים? ממי הוא קנה אותם?
למה את לא מדברת?

הוא בהה בה, בוהה בו,
היא היתה מונחת שם כמו בובה, בפוזה של אחת שנפלה מגג.
מותק, מותק, מותק! עין אחת פתוחה, אחת מכוסה בעפעף כבד.

"הגיע הזמן לכדורים. דולורס, פה גדול" דולורס פתחה את פיה, ריח
של חומץ המעורבב בשינה ארוכה וקצת בית מרחקת עפף את החדר.

ג'וני יושב על ענן אי שם ומביט בה. מפצח גרעינים ויורק למטה,
צוחק איך הקליפות נדבקות על חלונות המטוסים. ג'וני מת אבל הכי
חי שהיה, דולורס חיה אבל אין יותר מתה ממנה.
ג'וני נהנה לצפות, כשהרופא המטפל חדר לתוכה לפני יומיים, הוא
ישב והביא ביד, סרט כחול כבד, חברה שלך היא הכוכבת הראשית.

קשה לכנותה כוכבת, כי האור שלה כבה מזמן, היא כמו אביזר ראשי.
אוי איזה גרעין מלוח, קצת  שורף בלשון מרוב הליקוקים.

ג'וני... ג'וני מותק... ג'וני תתעורר.

ג'וני קם לבש מכנסיים, חולצה, עניבה, צחצח שיניים, ירק את מי
הסבון הכחולים לתוך הכיור הלבן הבוהק, לקח את התיק, זרק כמה
מסמכים פנימה.

ויצא לעבודה.