א. פרח / השקט שאחרי |
מול יופיה של השקיעה בין ההרים
רק חום גופך עוד מדבר בצלילים
ענוגים, מלטפים ורכים
ולפעמים דוממות כל המילים
מול מעופם הקל של הנשרים
רק חום שפתיך פורש על גווי
מרבד נשיקות חושני
ולפעמים דוממות כל המילים
מול ים סואן, סוער וגבה גלי
רק הבל פיך נושף בי רגעים
ונמהל במצולות שתיקתי
כן לפעמים דוממות כל המילים
ועימן גם אתה ואני
ובאופק, ים כחול לוחש לחופים
מתבשם מזריחת החמסין.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|