לפעמים
אני מתישבת על הספסל
אחר הצהרים
כשהרוח קרירה ונושקת לקמטים
המצטברים
לצידם של הלקוחות הקבועים,
אישה אחת זקנה
ושני נכים על כסאות גלגלים
בוהים.
שלום, ומה שלומכם היום?
אני שואלת
הם לא מסיטים את ראשם
לא לשמאל ולא לימין
מסוגרים בתוך עצמם
מנותקים.
אני יושבת בשקט ובוהה כמותם
נושמת את העצב
על הספסל אחר הצהרים
רק לכמה רגעים.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.