היא לא חושבת דבר
לא מתבוססת בזכרון עבר
לא מבקשת את מה שחסר
ואינו עוד

והיא לא אומרת כלום
רק יושבת לבד
בחדרה האטום
לקולות חברים, אוהבים, משפחה
רק יושבת, חושבת, בוכה

מחוגי השעון סובבים סביב צירם
והדמעות עוד זולגות על לחיה לאיטן
והיא לא מוכנה
והיא לא מבינה
את עצמה

והיא לא שותקת כלום
אפילו מילים לא מנחמות יאוש
והיא לא חולמת
וכבר לא נושמת אותך

ועם הזמן שעבר
הכאב עוד נשאר
כן, זה תמיד מאוחר,
לאהבה

אני רק רוצה להיות לבד
לא רוצה שתחזיק לי יד
לא צריכה חברים
לא צריכה משפחה
רק צריכה
אהבה