|
לילה. השקט מתגנב אל תוך אוזניי.
הוא חף מפשע. ארור יהיה.
הבט בי, אהוב
מה הנך רואה?
הרואה אתה את העור תחת הציפורן הסדוקה?!
הסתכל בי. בחן אותי.
הבט בכל טיפה של דם שנושרת ממני.
ראה כל יגון שלובש דמות של דמעה ונופל ממני.
הם רק רוצים לברוח!
מטונפת. מים קרים שוטפים ממני את כל התועבה שבחוץ.
אך מה שבפנים עוד קיים.
לא ייעלם.
מי ירפא לב שבור של נערה? מי יגליד פצעים טריים?
זוג ידיים חמות-קרות נשלחות אליי. לנחם? להכאיב?
הפצע כואב לי. הוא לוחש לי צרחות של כאב.
נשימות כבדות. הוא גמר. בתוכי.
פעם ועוד פעם.
ללא רוח חיים שוכבת. ללא תחושה בגוף. ללא רגש.
הוא נוגע בי. הוא חודר לתוכי.
ואז הוא הולך. ולא חוזר יותר.
הוא פשוט אונס אותי. |
|
|
'ב1998 הרביתי
לחטט באף, מתוך
נסיון למלא את
החלל שהותירה
אחריה הנסיכה
דיאנה'
טיזר מתוך "הדרך
למטה: סיפורו של
זוזו לסטרי" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.