תשמע... רציתי שתבוא כדי שנוכל לדבר. יש לי כמה דברים שאני
צריכה להגיד לך...
אמממ אני חושבת שכדאי שנפסיק להתראות.
זה פשוט לא זה. אני מרגישה לא טוב עם כל מה שהולך בינינו. לא
טוב לי.
אתה יודע זאת רק ההתחלה שלנו, והתחלות אמורות להיות הכי טובות
בעולם, אבל לא טוב לי!
לא טוב לי ככה! לא טוב לי שלא ממש טרחת לראות אותי אתמול, אחרי
שלא ראיתי אותי שבוע, היית תקוע בצבא הזה, ועד שחזרת נפגשנו
לשתי דקות! הרגשתי שלא רצית להיות איתי בכלל!
לא טוב לי שאתה לא שם לב שעצוב לי! אתה שם לב רק לעצמך. אתה
רוצה רק להזדיין כל פעם שאנחנו נפגשים! אנחנו בחיים לא
מדברים!
למה אי אפשר להיפגש ופשוט להיות אחד עם השני? למה אנחנו לא
יכולים סתם להתחבק? כן בטח, אתה אומר לי שאפשר ומחבק אותי חזק,
ושנייה אחרי אני מרגישה את היד שלך ממזמזת לי את התחת!
למה אתה לא יכול ללטף לי את הפנים ופשוט לשכב לצדי ולחבק אותי
כל הלילה? למה זה חייב להיגמר באנחות ושפיכות?!
תדבר איתי... תגיד לי מילים יפות, אבל לא רק כשאתה רוצה לגעת
בי! זה מוריד לי את החשק. זה לא כיף לי. אתה לא משקיע בי. אתה
חוזר חרמן מהצבא ומתנפל עליי כמו על טרף, ושום דבר חוץ מזה לא
חשוב.
אני לא אוהבת את זה ככה. אפילו היום בקושי יכולת להגיע! אתה לא
מעוניין לראות אותי כשאתה לא חרמן! תסביר לי, זה כל מה שיש
בינינו? חשבתי שיש בינינו יותר. או לפחות מתחיל...
לא רוצה שתיגע בי! אני יודעת שאין לך מה להגיד כי אתה יודע
שאני צודקת!
אבל זה מתסכל אותי, כל המצב הזה... זה מותיר אותי עם חשק נועז
להשאיר אותך לבד...
אני באמת חושבת שאולי זה פשוט לא זה... אנחנו לא חושבים באותה
צורה! אנחנו לא רואים את הקשר הזה באותה דרך. אנחנו פשוט שונים
מדי אחד מהשני! לא, זה לא משלים אותנו!
זה רק מרחיק... אין לנו שום דבר במשותף. אולי ככה יהיה עדיף.
אם פשוט נחתוך את זה עכשיו... לפני שניפגע יותר...

ואז הוא פתח את הדלת ונכנס. השתתקתי. לא הייתי מסוגלת להגיד
לו כלום. הוא נישק אותי וחייך ושנייה אחרי זה מצאתי את עצמי על
המיטה מתחתיו, גופו גונח ומשתולל כמו שרק הוא יכול.
אולי מחר אני אגיד לו...