קמתי בבוקר
כל כך מפורקת,
מנסה לאסוף אותי,
להרכיב אותי.
התחושה ברגליים חוזרת אט אט,
והגוף מתחבר לאט.
מותחת ידיים,
מרגישה את הבטן,
מרגישה את כולי.

קמתי מחלום ורוד
של שניים,
מצאתי את עצמי
באלכסון בנתיים,
ישנה במיטה שגדולה בשבילי,
אבל באמת שלא מתלוננת,
בלית ברירה בחרתי
במציאות אחרת.

היה לי חלום אחר לגמרי,
הוא היה ורוד מידי כנראה,
בורוד גם נצבעת אתה,
ולעולם לא ציפיתי לחבטה.
קמתי בבוקר
למציאות אחרת,
מנסה להרכיב אותי
כאישיות נפרדת,
לבנות לי מרצפת
על קרקע רועדת.

פעם אבא קרא לי: "עליסה בארץ הפלאות",
והזהיר אותי מכל החלומות...
מחפשת חלקים אבודים
מתוך הפזל של עצמי
בונה לי קוביות
של מציאות שלי.
מציאות אחרת...