מסך אכזרי נופל מקדימה
קירות אטומים דוחפים בצדדים
מאחור העשן מפזר את האושר
מלמעלה מגיחים רעשים מוזרים
הלב מתכווץ, הופך לאבן
מסלק רגשות, מגרש מחשבה
ואין בי מילה שיכולה לתאר
אין בי משפט שיכול לבאר
היא נותרה שם לבד מול אותו המסך
מתאמצת לא לגעת בקירות, בצדדים
היא לא מביטה אל העשן מאחורה
ואוטמת אוזניה לקול הרעשים
רק אל תתקרבו, זה לא יעזור
אל תנסו לברר מה שלומה
זה לא שהיא לא רוצה להגיב
היא פשוט לא שומעת דבר.
כלואה כך בתוך אכזבה
מתקשה היא לצאת מאותו החשש
סורגי הבדידות קשים ממתכת
ובריח הבכי מסובך ממבוך
עוד אל תתקרבו, היא עדיין חושבת
תנו לה זמן לחלום, הניחו לה לבכות
הרשו לה להישאר, ממילא היא לא יכולה ללכת
ככה זה שם, בכלא הנשמות... |
