א.
אני קורא בספר ישן של עמיחי
אבק המילים עולה בנחיריי
אני מזורר ברוח הנוראה הזאת
והיופי דבק במחברותיי
ב.
העצב שאני חש הוא לא אמיתי
הוא מחסה על כך שאיני חש דבר
כשאיני חש דבר אהיה עצוב על כך -
מדוע איני חש עכשיו באושר שישנו?
ג.
כשראשי שוקע בכר או בין שערותייך
מחשבותיי נמוגות ודאגותיי מתכסות
גופי לא רפה ולא נח בין זרועותייך.
אם לא אתעורר שוב, לא אזכה להביט בעינייך.
ואם כן, יקיצו עימי גם השדים והרוחות והקצים.
הרהורי התעוררות לא יניחו להירדם.
ד.
אדם צבעו אדום
וצבע המוות שחור
ואם נפגש בכתום-היום
או בורדרדות-השקיעה
לכבודך אתן את עיניי
ולא אוכל לראות את עיניי בעינייך
אך לא אתן חיי בצבעים.
ה.
אל מלא רחמים
ובהם ילדים-מלאכים
רחמו אליי ואחזור לאימי
אשן ואגדל עד לידתי
אל המוות הנורא שבחיים
ו.
ארצה להיטרף בשיני להקת כלבים
בעוון פשעיי וחטאיי. ובך.
אנו בוכים על החיים שגזלו את תקוותנו
מדוע אין אנו בוכים על ששדדנו חיים?
ארצה להיחטף בציפורני להקת ציפורים
ארצה להיקרע לאיברים ולהיות לפגר בין מתים
בעוון כל הדברים שאין אנו מרגישים.
|
