כמה פתטי אפשר להיות,
אני שואל,
קיים לזה סוף?
אני ממשיך להתבלבל,
ים של טעויות, בים של זמן,
אין כיוון, אין רגש, אין לאן,
ועכשיו הכל נראה כזה חסר ערך,
כמו שיר רוק ישן, פתטי,
בלי שום דרך.

כמה פתטי אפשר להיות,
אני זורק,
קיים לזה המשך?
אני בטיפשות בודק,
בואו, תגלו לי כמה סודות,
בזמן שזורמות פה מילים מיוחדות,
כאילו מיוחדות, יותר שחור מלבן,
אין כיוון, אין רגש, אין לאן,
כמו שיר רוק פתטי, ישן.

כמה פתטי עוד אפשר להיות,
אני לוחש,
קיים לזה גבול?
אני הוכחה שאין, או שיש,
או שעדיף כמו כולם, להתכחש,
"לרוץ מהר", לברוח מהאש,
ואולי עדיף שוב לשתוק,
מה שלא הבנתי, אין איש שיסביר,
כמו ישן, פתטי, רוק ושיר.

כמה פתטי, פתטי כמה,
פתטי איך, פתטי מדוע, פתטי למה,
רק שאין לך כלום,
מגיעה התובנה להבין הכל,
לדעת, שגם מהעצב הקיים,
אתה תקום, תהיה הכי גדול,
תכתוב לזה המשך,
ותמתח קצת את הגבול,
תעשה לו גם סוף,
שלא יישאר מקום לבלבול,
ותשתחרר מהצבא, תטוס קצת לחו"ל,
ואז תחזור לארץ ותכיר את העיקול,
תבין איך גם אני התפלאתי,
האם זה אמיתי,
האם אני מקדים את זמני,
או שהשיא שוב הקדים אותי,
לא מצאתי שום פתרון קוסמטי,
אז סתם ישבתי וכתבתי,
עוד שיר רוק ישן ופתטי.