רציתי להגיד לך
אבל לא הספקתי.
מפני שהלכת והשארת אותי לבדי.
השארת רק פתק, כאילו שידעת שאתה הולך למות.
ובפתק רשמת שאתה אוהב אותי ,שאתה אוהב כ"כ.
ואני רק שתקתי. בכיתי, ואתה לא היית שם למחות את הדימעה.
ביקשת ממני להיות חזקה, אבל איך? הרי הרגלת אותי להיות איתך.
ואתה הלכת סתם כך בלי לתת נשיקה אחרונה.
ביקשת מאחרים שישירו לי שירים במקומך. לא הבנת דבר פשוט - שרק
אותך אני רוצה.
בימים הראשונים אחרי מותך הייתי מתעוררת בלילות בבהלה. לא
מבינה אם זאת המציאות או שמא זה סיוט.
ועכשיו אני ליד קברך, כמו תמיד נזכרת בך.
כבר לא בוכה, לא רועדת, לא מפחדת.
רק שקטה, מנסה, אולי אוכל לשמוע בפעם האחרונה את שירך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.