עד סופשבוע הזה הסתפקו "האוהבים האסורים" במפגשים קצרים, אמנם
יזומים אך בעלי אופי תכנוני של הרגע האחרון, מין מפגשים
מאולתרים כאלה אשר גם היו עלולים להתבטל ברגע האחרון ואף משכם
היה ידוע מראש... ממש מפגשים גנובים ומתוקים המותנים ב"גורמים
חיצוניים" משתנים בהתנהגותם. הכוונה לבני הזוג החוקיים אשר לא
מזמן נחשף בפניהם הקשר הרומנטי של "האוהבים האסורים" ואשר כל
אחד מהם בנפרד ושניהם במאורגן מובלים ע"י רגשות קנאה, כעס, פחד
לאבד והרצון להרוס את הקשר הרומנטי "האסור" המאיים על חייהם,
הכל לחילופין.
יהיה קשה להתכחש לעובדה כי ידיעתם של בני הזוג לא תורמת לקשר
הרומנטי "האסור" שמיסודו חייב להיות דיסקרטי. ידיעתם הפכה מעשה
אהבה צרוף של שתי נשמות שברחו מצרות וממועקות לשדה קרב שכמדומה
אין בו מנצחים ומנוצחים, אלא כולם קרבנות של נסיבות והתוצאות
טרם ידועות דיין לאף אחד מהגורמים המעורבים.
נדמה כי בשלב זה, לפחות, שקעו בני הזוג באדישות ולמדו כי
המלחמה על השבת בני זוגם לחיקם עלולה להביא בדיוק לתוצאות
הפוכות וכי אין לאל-ידם לקרב את לב בן/ת הזוג אל לבם בכוח
האיומים והסנקציות אלא התוצאה הפוכה - נוצרים רגשות סלידה,
דחייה וגועל אליהם אשר גורמים ל"אוהבים האסורים" להתבצר באהבתם
ובנחישותם, תוך שהם משמשים משענת אחד עבור השנייה.
במצב זה של עניינים נפגשו "האוהבים האסורים" לפגישה ראשונה שעל
קיומה ידעו בני הזוג, בלתי מוגבלת בזמן, בלי חשש לטלפונים
מטרידים של בני הזוג בסגנון: "איפה את/ה..."מתי את/ה
חוזר/ת...?" פגישה ראשונה של לילה תמים ביחד, פגישה ראשונה בה
גם מתעוררים יחד... פגישה ראשונה שטעם האהבה לא השתנה אף כי כל
הסממנים לא היו של משהו גנוב יותר...
לקראת פרידה, עת מסתכלים "האוהבים האסורים" זה בעינה של זו,
מתקשים להפסיק רצף נשיקות הפרידה והליטופים האחרונים, נולדו
התהיות בלבו של האוהב:
- האם קיים הבדל ביחסי מאהב ומאהבת לבין אוהב ואוהבת?
- האם מאהב/ת בהכרח אוהב/ת?
- האם לאהוב מישהו/י משמעותו גם להיות מאוהב/ת? אם לא אז מה
ההבדל?

בקיצור, 'מיש-מש' של תהיות המתרוצצות בלבו של המאהב האוהב
המבקש לדעת גם מה דעתכם בנדון, בלי שום התחייבות לאמץ איזושהי
גישה בכלל... אולי ימשיך רק לאהוב ולהרגיש...

3/01/02 ©