סיפור אמיתי של גולשת אשר היכה הדים בפורום אשר אני מנהל, כולל
הבאת ניתוח המקרה על-ידי. ספקטרום התגובות והדיעות היה עצום
ואשמח לתגובות גם כאן למען ייטב עזרי אליה.

יובל שנים של זוגיות כבר אחריהם... משפחה מהמעמד הבינוני עם
מספר ילדים העונה על הציפיות הסטטיסטיות... משפחה 'רגילה' בלי
ייחוד, שלא היתה מגיעה לדיון פורומי, אילמלא ההתרחשויות אשר
הביאו על המשפחה סערה בלתי צפוייה, המחייבת התמודדות נפשית של
כל מרכיביה והתלבטות רצינית בסוגיות לא פשוטות. אולי כן ואולי
לא, יאירו תגובות הגולשים את עיניהם של המעורבים בפרשה שעדיין
לא יודעים איך "לאכול את זה".
כל השמות בסיפור בדויים בהחלט וכל דמיון לשם מציאותי בסיטואציה
דומה, הוא מקרי בלבד. החלטתי להעניק לדמויות שמות נובעת רק
מהרצון להקל על הבנת הסיפור, כמו את תגובת האחרים.
הסיפור איננו אוטופי אלא אמיתי לחלוטין, ונוגע אישית לאחת
מהגולשות היותר קבועות אשר מלווה את הפורום חודשים רבים כקוראת
בלבד והנדרשת כיום לתגובותינו, הצעותינו וחיזוקינו.

אבי, אב המשפחה עבד באותו מקום עבודה בו עבדו איציק ושולה,
בני זוג נשואים בלי ילדים. איציק נאלץ לצאת את הארץ בשליחות
מקום העבודה, עובדה אשר גרמה לאבי ושולה להתקרב ביניהם ולהגיע
למצב של קירבה אישית אינטימית.
מששב איציק ארצה התברר לזוג כי שולה בהריון ולא היה זה סביר
בכלל שאיציק יהיה האב החוקי של הילד, אך איציק הבליג לפרק זמן
ומחל על כבודו.
התינוק נולד, אך לאחר פרק זמן עלו יחסיהם של איציק ושולה על
שרטון והם התגרשו. שולה הגישה תביעת מזונות נגד איציק אבל
איציק חמק מהחוק ומהארץ ושולה קיבלה את מזונותיה מהביטוח
הלאומי.
כאשר שב איציק לארץ כעבור שנים ונעצר על ידי השלטונות, התגונן
בטענה כי הילד איננו יוצא חלציו. הוא המציא המסמכים הנדרשים
כדי להוכיח שלא סביר כי זהו בנו בשל העיתוי, וכמו כן הצהיר
לביהמ"ש כי ידוע לו מאשתו מי הגבר שעימו קיימה יחסים בעת
היעדרו מהארץ ו... כיוון אל אבי.
אבי צורף כנתבע בתביעתם של שולה והמוסד לביטוח לאומי והכחיש את
אבהותו בשלב זה.
ביהמ"ש החליט לאמץ גישה שיש בה משום טובת הילד ולא חיפוש האמת.
היה ידוע לכל שאם אבי יזוהה כאבי הילד, הרי הילד יוכרז כממזר
עם כל ההשלכות החוקיות והחברתיות במדינתנו. לכן ביהמ"ש נמנע
מלצוות על בדיקת רקמות והחליט לצוות על מחיקת שמו של אבי
מרשימת הנתבעים  'בהעדר הוכחות' מטעם הנתבע, נכון ליום הגשת
התביעה.
במקביל להליכים המשפטיים, התחולל בקירבו של אבי מאבק מצפוני
קשה כי ידע שהוא אבי הילד, והחל בהעברת כספים לשולה.

אשתו של אבי, רבקה שמה, הייתה מודעת לענין החשדות מיום שהגיעה
התביעה הביתה בדואר רשום. יאמר לזכותה כי המשיכה בחיי נישואיה
כרגיל ולא נקטה נגד בעלה בסנקציות כלשהן. היא ניסתה להמשיך
בחיים הרגילים לטובת הילדים שלה ושל אבי. ולמרות שהידיעה כי
אבי מעביר כספים לשולה הסעירה את נפשה, כי הרי כספים אלו
נגרעים ממנה או/ו מילדיה, המשיכה להבליג.
יום אחד, מנימוקים בלתי מזוהים הודיעה שולה כי בכוונתה לגלות
לבנה, שהחל העשור השני לחייו, את זהותו של אביו האמיתי. יש
לזכור כי החלטתה זו כנראה שאיננה לטובת הילד, כפי שפסק ביהמ"ש.
אין ספק כי לא תוכל להיות מואשמת בהוצאת דיבה, כי העברת הכספים
מאבי אליה יוכיחו כי אמת דיברה.
אבי ורבקה מרגישים עצמם מאויימים מעצם החלטתה של שולה, כי מי
יודע מתי ידפוק הממזר על דלת ביתם או יתקשר בטלפון ויגיד:
"שלום אבא"? וזאת כאשר ילדיהם החוקיים של אבי ורבקה, גם בשנות
העשרה, לא יודעים כלל על אחיהם למחצה?!
וכך, מאויימים ע"י שולה, עומדים רבקה ואבי בדילמה האם לחשוף
היום את האמת בפני ילדיהם או שמא להסתיר מהם את האמת עד אשר
יגיעו לשנות העשרים של חייהם, ויראו אולי את אביהם באור אחר
מזה אשר יכול עתה להישפך עליו.

עד כאן תיאור המקרה וחלק מהדילמות. אין כאן מאומה בקשר לדילמות
הקשורות לעצם המשך הקשרים בין אבי לשולה, ובין רבקה לבעלה,
אבי.
אתם מוזמנים להגיב מכל אספקט, כאשר אני מדגיש שעיקר מעיינם של
רבקה ואבי הוא בסוגיה האם לחשוף או לא לחשוף את הסוד הנורא
בפני ילדיהם ואם כן אז אימתי?

כנראה שאשתייך למיעוט (התייחסותי האישית):

קשה להיכנס לנעלי המככבים בהצגה החיה הזאת בשל אופיים של
השחקנים, חוסנם הנפשי, מידת רגישותם, הקשר הנפשי בין מרכיבי
המשפחה ועוד נתונים סובייקטיביים אחרים שונים משלי.  בכל ניתוח
יש להתייחס לכל כך הרבה מרכיבים ונפשות מעורבות, דבר קשה עד
מאוד. אלך מהקל אל הכבד:

איציק (בעלה של שולה) - לא בתמונה ולא אתייחס.
שולה -  בעיית המזונות נפתרה עבורה אפילו טוב יותר מאשר חשבה.
אם ביה"מש לא היה מחפש את טובת הממזר, הרי שהיה אבי מחויב
בתשלום המזונות לביטוח הלאומי ולא סביר כי היה משלם בנוסף לכך
משהו. שולה זוכה מן ההפקר במזונות רשמיים מהביטוח הלאומי
ובמזונות לא מוצהרים בשל מוסריותו של אבי שלא מכחיש את היותו
אב הילד שלה.
בית המשפט פסק במפורש כי טובת הילד מחייבת שלא יוכרז כממזר ולא
יוכרז אבי כאביו.
רק שולה חושבת שטובת הילד היא אחרת ומבקשת לאמללו לכל החיים !
בשל הסטיגמות החברתיות ובשל חיי ההלכה הנקוטים בארצנו.
אז מה יש לנו על האמא החוקית?
א. או שפועלת ממניעי בצע כסף ואיומיה לספר לילד מי אביו נובעים
מהרצון להפעיל לחץ על אבי לשלם דמי שתיקה, או להבטיח את חלקו
של ילדה בצוואתו או ירושתו.
ב. או שאבי המשיך לקיים איתה קשרים גם לאחר היחשף הקשרים,
ועכשיו מנסה להתרחק ממנה ושולה יוצאת במסע נקמה.
ג. קשה לי למצוא נימוק אחד כשר וטוב למניעיה העכשווים של שולה
לחשוף את הילד לממזריותו בהיותו רק בן-עשרה צעיר.
ד. שולה גומלת לאבי על טוב ליבו המופלא באנוכיות בזוייה.
לאור כל הנ"ל אינני סבור שיש לסייע לשולה לממש את רצונה, ואולי
יש צורך בהוצאת צו מניעה משפטי נגדה אשר יבהיר לה שבמקרה
ותחשוף את העובדות בפני ילדה, למעשה יהיה בכך משום אקט נגד
הילד והיא תוכרז כבלתי ראוייה לגדלו.
אם בין כה משפחתו של אבי תצטרך לעכל את העובדות... לדעתי על
אבי לנקוט יד קשה נגד שולה ולאיים עליה בחזרה, שבמקרה ותחשוף
את אבהותו יתבע את זכות החזקה עליו. אין ספק שהסביבה המשפחתית
עם אחיו ייטיבו עימו בהמשך חייו המתוכננים להיות קשים אם ישתנה
מעמדו ויוכרז כממזר.

אבי - אינו עומד כאן למשפט על בגידתו כי משתייך לקהיליה שמהווה
את רוב הגברים הנשואים. אבי גילה את מוסריותו בעצם אי הכחשת
אבהותו ותמיכתו הכספית ביוצא חלציו, אף כי ידע שאולי יאבד את
משפחתו שלו (לא ידע כיצד רבקה תגיב בכל אחד מהשלבים). בקורת יש
לי נגדו על התיחסותו הסלחנית כלפי שולה ואי שיתוף הפעולה בינו
לבין רבקה. אבי כיום עשוי להיות נתון באחד משני המצבים:
א. עדיין יש בינו לבין שולה קשר כלשהו.
ב. אין שום קשר בין השניים, וכל צעדיו מבוצעים ממניעים מוסריים
והומניים.

אם מצב א' הוא הנכון הרי שבכלל לא זכאי ליחסי הערצה מאיתנו אלא
לבוז כללי, ולא יוותר לנו אלא להמליץ לרבקה עם כל הצער שבדבר
להתפטר מהצרה הזאת ולהתחיל להתארגן לקראת הסכם גירושין.

אם במצב ב' עסקינן, אזי מומלץ לאבי לטפח נמרצות ותקיפות נגד
שולה שאיננה עומדת בסתירה לרגשותיו הנאצלות כלפי בנו הבלתי
חוקי. עליו לעשות הפרדה מלאה בין בנו לאם בנו! אם כל התקיפות
לא תסייע בידו לבטל זממה של שולה, עליו לפנות לערכאות להוציא
צו מניעה ולפעול ברוח המלצותי הקודמות להשגת חזקה על הילד.

רבקה - אם נצא מתוך הנחה שהממזריות של הילד תישאר חסויה, הרי
רבקה היא הקורבן האמיתי בסיפור. אין שום ספק שבמידה ומשכה עד
היום במסגרת המשפחתית ועושה לשמירת אחדותה, הרי שמגיע לה
שנצדיע ליכולתיה הנפשיות להגיע עד הלום, לאורך כל ההליכים
המשפטיים שכבר היו, תוך שבעלה נוקט בצעדים, אשר ניראה שלא תמיד
מתוך שיתוף פעולה עימה.
אם אבי לא יאות להוציא צו מניעה נגד שולה, אזי על רבקה לעשות
זאת ביוזמתה תוך שהיא מסיקה מסקנות נחרצות ביחס לבעלה.
אם אבי יפעל כמצופה ממנו ומתוך התחשבות ראשונית ברצונותיה של
רבקה, יש מקום להתמדתה של רבקה בנסיון לשמור על משפחתה כיחידה
מאוחדת... שאולי אף תצטרך לקלוט את הממזר לחיקה.

מסקנותי הסופיות-

א. יש לעשות הכל כדי למנוע משולה לבצע את זממה. הפיכת סטטוס
הילד לממזר לא תצמיח טובה לאף אחד, למעט למימסד הדתי אשר שומר
על טוהר הגזע.

ב. יש מצבים שהשתיקה (שאיננה שקר) טובה מחשיפת האמת... וזה
הכלל שצריך להנחות כאן עכשיו וגם כאשר כל המעורבים יתבגרו. זאת
אמת שיש לקבור!

ג. והיה אם האמת תתגלה לילד והילד יבקש לפגוש באביו ואולי
באחיו למחצה - זוהי האלטרנטיבה הקשה ביותר להשיא עצות.
כאן יהיה צורך לבדוק את החוסן הנפשי ויכולת ההתמודדות של רבקה
וילדיה, והרבה תלוי בהם וביכולת הקבלה שלהם. קשה לקבוע עמדה
נחרצת כי מצבם הנפשי איננו דבר סטטי. מצבה של רבקה כיום כבר
מצביע על מועקות נפשיות כבדות.

לדעתי אין הגורמים המעורבים מסוגלים להתמודד עם הפרשה בעצמם,
וניזקקים ליועצים מקצועיים בתחום הסוציאלי והמשפטי.
מומלץ לרבקה לפנות מיד לשירות היעוץ לחיי הנישואין והמשפחה
הקיים בעירייה בעיר מגוריה. מספר הטלפון נמצא בידי.

12/12/01 ©