הראל גל / סטריפטיז |
ורק אני ואת נשארים,
הכוכבים משתחווים.
האדמה בוערת
והתולעים פוערים את פיהם
ואוכלים תפוח אחרון,
תפוח אחד עסיסי וטעים
לקראת המחר שלא ישוב,
כי אני ואת לא נשוב.
לא נראה את קרני הזריחה הקורעים את שמי התכלת,
נתעטף בעלים שנפלו זה עתה
צהוב
אדום
חום
נהיה עצים,
נהיה כוכבים,
נהיה תולעים,
נהיה אוהבים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|