ואינך יודעת
את אשר על ליבי
כי דיבורים
מלב אל לב
אינם מנת חלקי.
ואת,
בדיוק כמוה,
מחפשת ואוספת
ומניחה בצד את הישן.
את התגלמות הרגש
והיא התגלמות השטן.
אז מדוע לפתע
חברה תמונתכם במוחי
ושני הקצוות
היו לאמצע משותף?
וקצוות שערותיי
נותרו שרופות
וגם אצבעותיי
בדמעותיי מתבוססות.
ואת,
היקרה לי מכל
מזילה דמעות שבירות
כענן ביום חורף
בעוד אני חשה
דקירות סכין חודרות
מטיילות לי
במורד העורף.
ופעם טשטשתי
את גבול הבגידה
אך היום אחדל
כי איניי מבריחה עוד
רגשות גנובים
ואת,
אשר אהבתי
דרך קריסה ובלבול
והיום אינני יודעת עוד
וגם את אינך
כי דיבורים
מלב אל לב
חדלו להיות מנת חלקך. |
