20/05/06 - 21/05/06


הגיעו מים עד נפש. אני כבר ממש לא יודעת מה לעשות, מה יהיה
הסוף איתי, אתם יודעים... כולם אומרים שאני צריכה להתחיל לחפש
שידוך, וגם צודקים, הרי אני ממש לא יכולה להשאר כאן לנצח
לבדי... תקועה בחדר הזה, עם הריח המוזר שלו, והתאורה העמומה,
עם עוד שתיים שהמצב שלהן לא שונה בהרבה מהמצב שלי, ולא ממש
מעודדות אותי להשתנות...
שלא תבינו לא נכון, זה לא שאין גברים בחיים שלי. יש הרבה. המון
אפילו. האמת שכבר מזמן שאני לא סופרת כמה אברי מין גבריים
ראיתי בחיים שלי (סליחה אם אתם מרגישים שלא בנוח עם שיתוף
חוויות אינטימיות שכאלה). מה גם שאני לא בררנית במיוחד, וכל מי
שמראה עניין ומתקרב מקבל את הסיפוק שבהתרוקנות הנוזל ההוא, אתם
יודעים... אז ככה שכבר הייתי עם קטנים וגדולים, שמנים ורזים,
חתיכים ומכוערים. לא ממש אכפת לי מהפנים. אני מתמקדת באיזורים
יותר מעניינים. אם תשאלו אותי, אני גם לא יפה במיוחד... לא
מוצאת בעצמי יותר מדי. אני נמוכה (מגיעה להם עד לשמה, ככה
שאולי יש לזה גם יתרונות משלו), וגם לא יוצאת לשמש הרבה, ככה
שאני גם לבנה מאד. אבל, נו טוב, אתם יודעים איך זה עם גברים...
לא ממש אכפת להם כל עוד יש לי חור.
אם יש לכם הצעות בשבילי, אתם יודעים, לעזור לי לצאת מהמצב
המושתן הזה, אז אני מבלה את הזמן שלי בשירותי הגברים של 'קפה
הלל' במרכז העיר (עוד הרגל מגונה). אני מקווה שיבוא היום
ותעזרו לי להתנקם בכל מי שהשתין עליי בקשת. בסה"כ, היו הרבה
כאלה.