אני רוקדת ליד חומת ברלין דרך משקפיים מעוותות
צובעת עם מכחול את העולם באפור,
ולא נותר דבר.
אין שמחה עילאית
או עצב תהומי
אין שחור או לבן.
ולרגעים מיוחדים
שנדמה שזה חג
יש טעם של טכניקולור בפה -
ואני מוצצת אותו בחמדנות רבה
לפני שהוא נעלם
ואני חוזרת להיות הרקדנית עם המכחול
שמהונדסת היטב לומר
בסדר
כששואלים מה שלומי.
תודה עידו וגלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.