ביום אביב אחד,
כשהשמש בערה מעל לענני הבוקר,
ילדה חסרת אופי, אך עם רוב יופי, ישבה וחשבה.
על האיש המזוקן, שלבש מכנס צבא
וחולצת בצפר דהויה.
על צורת עיניו ועל מבטיו החודרים,
על רוחב כתפיו ועל השבר בכנף.
והנה הילדה קמה, אך למה?
הרי איש לא ידע את שמע.
איש אינו בחן כלל את זוג שדייה הצוהלים,
את איכות תלתליה המבריקים,
את מתק שפתיה הנוגים
ואת אחוריה הקטנים.
אז הילדה ללא כל הזהרה המשיכה בהליכתה,
וכך הלכה וחשבה, חשבה והלכה.
על האיש המזוקן במכנסי הצבא
ואותה חולצת בצפר דהויה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.