עת נשוב לביקתת עץ, עת נשוב לביתנו אבלים, וראש בין ידינו
ויהלומים עכורים בעינינו, לאחר הביקור הנורא של אלו שאבן ביתם,
נחשוב על כל אלו שפלדה בראשם וליבם יציקה. אבל עוד נשכח את כל
אלו, נשכח מראשינו בתירוץ כל יום- נאמר ונשכח, אך ביום אחד
ניזכר. רק החוזרים שבין החיים רואים שנפשם במתים. הם לעולם
ישכחו, מדממים מגופם, והלב יותר מכולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.