יושבים במעגל
נזכרים בשנים שחלפו
איך היינו החברים הכי טובים
איך היינו כל כך תמימים
עשינו שטויות
איך צחקנו רבות
איך תיכננו תכניות
איך חלמנו חלומות
דיברנו עד השעות הקטנות של הלילה
אך, איזו נוסטלגיה...

ועכשיו תראה אותנו מתפרקים
מאבדים את כל הקשרים
שוברים את החלומות לרסיסים
לשגרה הנוראית מתרגלים
דברים כאלה אמורים לקרות רק בגיל ארבעים
אנחנו כל כך פתטים
כל מה שאנחנו יודעים לעשות,
זה לעלות זיכרונות...
נוסטלגיה,
עאלק נוסטלגיה...


מוקדש לכולנו