אליס נרעדה. היא פנתה אל הזקפה שלצידה ואמרה: "שטרונגול! קום
ולך."
"עדיין לא, קוסונית, עדיין לא." התחננה הזקפה ונשקה לצווארה.
"אל תסלקיני מעל פנייך. האם אבד חיני בעינייך?"
"שמע, חבוב. אל תשגע לי ת'שכל. מה יקרה אם תירדם? זאתי תיכנס
ומה היא תראה על הסובוח? אותך!"
"כולה משרתת..."
"ומיום שנולדתי. משדיה ינקתי. היא מחתה את החלב משפתיי, ניגבה
לי ת'תחת, רחצה אותי, דגדגה לי ת'קוס..."
"למה מה היא יכולה לעשות זאתי?"
"לחתוך אותך ב-וויש בעודך עומד ורוטט... אם אתה יכול לתאר
לעצמך דבר כזה."
"כל מה שאני רוצה זה להצטנף בין ישבנייך... כשתירדמי התברג
בשקט לבעלך. אנא, הניחי לי להתחכך בישבנך עד שתירדמי. זה יכול
להיות כל-כך נחמד..."
"אבל אל תירדם."
אין סיכוי. אני זין גאה ותמיד עומד זקוף!"