מאבקים כוחניים ושום כוח לנשום, לדבר, לכתוב.
אהבות שקריות וחיבוקים רפויים.
בריחות זדוניות, מיטות מקריות.
להיחנק, להיזרק, להשרף, להכוות.
חתכים שנהפכים כבר לחלק מהעור, לחלק מהנורמה, אבל עדיין הדם
ממשיך לרדת.
עבודות, אנשים ושטויות.
אם רק היה לאן ללכת.
ביקורתיות, מבטים חשדניים, חקירות, אורות עמומים.
צעקות, זלזול, הצלפות.
דלת נפתחת בחריקה ועיניים כבויות נגלות מבעד לחושך.
בטן כואבת ויד שמאל שתמיד מזכירה לי מי אני.
טבעות, חיוכים וחלון פתוח. שיעולים.
צחוק בוקע מהחדרים האחרים ופה הכל מת.
מצלמות ועיניים מטושטשות.
כנרת והתפעלות, הערצה. שוביניזם.
טיפות טל וערנות מתישה.
קול רועד ופתאום כל העבר חוזר.
דפים כתובים ומסקנות על מצע של נוצה.
מידע מועבר בשעה וחצי של מוות מתמשך.
להתמסטל, להשתכר ולמצוא את עצמי כל פעם על הרצפה.
הקאות עם התכוונות מלאה ואחר-כך שום-דבר כבר לא מתעכל.
עוצמה של מילים וגוף ודם וגוף ודם.
תוקף, נתקף, קורבן, תוקף, הכל מהתפך, הכל מתבלבל, הכל בראש
שלי.
שיכחה קבועה ופחדים שחוזרים כשנשכבים על המיטה.
פנים חיוורות ומוזיקה שדופקת את המוח.
למות, להעלם, לשתוק.
אלפי מילים רצות מול עיניי ואף-אחת מהן לא נכנסת.
חטאים שנמצאים בכל מקום.
צנצנות מלאות בכדורים שהייתי לוקחת.
והזמן אוזל.

        (וכלום לא משתנה.)



25.3.06