רגע לפני שהאור נכבה
אתה צץ לך
מתחת לאיזו אבן.
עם חיוכך הילדותי
המוסתר תחת זקנך האפור
ונשקך המקוצר שלצד גופך
בולט על רקע מדיך הירוקים.
מבטך המרגיע
קודח לי עמוק בנפש.
מתי כבר תתן לי להתאבד?
ולצדך נשק שלמדתי
פעם להפעיל,
אך כיום לומד הוא
אותי להפעיל.
נראה לי שהגיע הזמן,
הושע,
הגיע הזמן להרפות
ולתת לרכבת שבקצה
לקחת אותי הביתה.
נכתב בדיכאון עמוק כתודה לאדם הכי מדהים שאני מכיר |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.