לרקום חלום מבדל ענן, וכוכבים
 לנוע חרש כאדווה עלי גלים
 להתייצב לצו הלב
 להתעורר כל בוקר, שוב ושוב
 לצליל עוגב, עוגב.

 כך לפרקים
 זה מתחבר,
 שירת זמיר,
 עם לב בוער.
 היינו שניים,
 בודדים,
 בתוך המון.

 ידענו זה את זו,
 ענבל ופעמון.
 עת בוקר ער,
 עד ליל בוער.
 אהבנו כמו
 שלא היה,
 שאין יותר.

 לרקום חלום מבדל ענן, וכוכבים
 לנוע כגלים, עם החיים.
 להתעורר לקול עוגב,
 קורא עכשיו,
 קורא עכשיו.
 
 לטמון ברגב, זרע ודמעה.
 ממחזורם של החיים,
 לברוא תמונה,
 ולאהוב עד תהומות,
 עד הררי תרומות.
 ועוד, ועוד לרצות,
 כל כך לרצות.