אני רואה אותו מגיע,
הוא יורד מהגבעה,
בשריון נוצץ וסוס כסוף,
שערו בהיר,
עיניו כחולות,
מבטו אוהב ומלא תשוקה.

הוא מביא לי פרח שקטף,
אני מושיטה לו יד רכה,
הוא מרים ומושיב אותי על סוסו,
אנו דוהרים במרחבים הפתוחים,
בעוד שמלתי הלבנה מתבדרת ברוח

הוא מביא אותי לארמונו,
ובארמונו יש חדר,
ובחדר יש מיטה,
הוא משכיב אותי בעדינות עליה,
ונושק לצווארי ברוך

כתם קטן של דם,
הוא מסיט את מבטו במבוכה,
הנסיכה שלא חיכתה,
עיניו אינן אומרות דבר מלבד אכזבה,
והוא יוצא מהחדר בדממה