הקליפה שלך נסדקה והדיסונאנסים פוגעים בך מכל עבר. וגוש ענק של
בכי מאיים להתפרץ על כל מה שלא יהיה יותר ועל כל מה שגם לעולם
לא היה. ומה את עושה כשהיסודות מתפוררים כמו דיונת חול, לאט
לאט והגרגרים חומקים, הכל נושר ואת לא מספיקה לגעת, לא מספיקה
לגעת פעם אחרונה.
ואם זה גשם או שמש או רוח כלום כבר לא מספיק, כלום כבר לא
מספיק. הגשם יפיל והשמש תשרוף והרוח תעיף, ואת רוצה לשיר כל-כך
חזק עד שתצמחי פנימה לתוך האדמה, ואת רוצה לצחוק כלכך טהור עד
שתהיי חלק מהליבה הכי פנימית של העולם הזה, עד שתהיי כל-כך
בלתי נפרדת ולעולם לא תצטרכי לפחד לנזול, ליפול, להישבר.
הקליפה שלך נסדקה ואת פשוט מפחדת, להרים ראש ולהישיר מבט לתוך
כל האינסוף המסנוור הזה.
אני לא רוצה להיכוות. אני לא רוצה להיכבות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.