בום! נשמעה יריית האקדח, המרוץ החל, והזמן נמרח.
אני מתחיל לרוץ, הכל זז מהר,
רץ הכי מהר, מקום ראשון,
אני רץ לבד אל הניצחון.

רק שריטה קטנה בברך, רק שריטה קטנה בברך.

אוי אני עובר עוד מכשול, אוי אני עובר עוד מכשול.
אוי זה כבר יותר כואב, קשה לנשום ודופק לי הלב.

כבר אמצע הדרך, אני מקום שני,
אז מה אם כואב לי? הכל אפשרי.
אני כבר רואה את הסוף מהמקום החמישי,
כאב זה רק דבר יחסי.

רק דימום קטן בברך, רק דימום קטן בברך.

אוי אני עובר עוד מכשול, אוי אני עובר עוד מכשול.
אוי זה כבר יותר כואב, קשה לנשום ודופק לי הלב.

האוהדים כבר ברחו לי, המתחרים לא עזרו לי.
אני רץ לבד ונהיה קשה, עצרתי לדקה, מחפש תקווה.
נמאס לי כבר והפסקתי הכל, אולי אחזור במרוץ הבא ואנצח בגדול.

אוי אני עובר עוד מכשול, אוי אני עובר עוד מכשול.
אוי זה כבר יותר כואב, קשה לנשום ודופק לי הלב.