אלוהים ישב בחדר העבודה בביתו הגדול והמרווח, ראשו נתמך בידו
האחת הנשענת על כסא מנהלי, ידו השנייה נחה על העכבר אשר זז מפה
לשם, משם לפה, מעביר קלפים במשחק סוליטייר סוער. אלוהים במינוס
של 372 דולר. זה ממש מעצבן אותו.
זה ממש משעמם, הוא חושב לעצמו. הוא שונא מחשבים. תוכנות
ארורות. הוא מביט למטה מחלון חדר העבודה הנמצא בקומה השנייה:
בחצר יושבים להם מוחמד, משה וישו, מתווכחים את אותו ויכוח
תיאולוגי שנמשך כבר כ-2000 שנה, תן וקח לזה או לזה. כולם
ילדיו, כולם שליחיו, יושבים ורבים כמו ילדים קטנים מיהו המשיח
היותר אמיתי. המשיח, צאצא של דוד (שבכלל לא היה יהודי, והוא לא
מבין מה הטיפשים האלה שם בישראל רוצים ממנו) יושבת לה על
נדנדה, נוגסת בתפוח אדום ומדי פעם מניחה גם לחמור הלבן שלה
לקחת ביס.
אח, כמה שהוא מתגעגע לימים הטובים ההם. כשהוא לא היה צריך
להסתגר בחדרים העליוניים ("מה יחשבו האנשים אם אלוהים יסתובב
ככה עם כל האנשים הצדיקים הפשוטים?" גער בו מטטרון, המלאך
הראשון במעלה. לוציפר היה הרבה יותר מעניין ממנו). אז לא היו
שליחים, רק אלים ומלאכים. והוא היה יושב שם למטה, מתווכח את
אותו דיון תיאולוגי שנמשך לנצח עם אודין, זאוס והאל הגדול של
הדרואידים. על הנדנדה הייתה יושבת קאלי, משחקת בלראות דבורים
מנסות ללחום בצרעה, בעוד דגון מחזר אחריה, רומנטיקן חסר תקנה.
אלו היו הימים.
עכשיו לא נותר דבר. בגלל פליטת פה טיפשית של מטטרון שהבין אותו
לא נכון ('כל מה שרציתי זה חדר לבד באחוזה, לא את כל האחוזה
לעצמי', חשב אלוהים בתסכול) אין יותר אלים אחרים. לאט לאט,
אמונה אחר אמונה הם נמוגו. וללא מאמינים לא יהיה אל. אלוהים
שלח את כל שליחיו שיהללוהו וירוממו אותו לאל היחיד בעדן ובעיר
הכסופה; טוב, הם הצליחו. הוא לבד.
ועכשיו משעמם, כל מה שנשאר לו זה התוכנות השטניות (איך הן
הגיעו לכאן? איש לא יודע) של מייקרוסופט לשחק בהן. לפעמים יש
לו מחשבות אובדניות. כן, כן, לא רק לבני נוער אנושיים יש את
השטויות האלו. בכל זאת, הוא יחיד מסוגו, הוא לבד, והוא יחיה
לנצח, או לפחות עד שיפסיקו להאמין בו. הוא רצה פעם לשלוח שליח
חדש שייגרום לאנשים להאמין באל שאינו קיים. אולי כך לפטור את
עצמו מן העולם ולהעביר את הסבל לאחר- כי חייב להיות אחר (זה
מזכיר לו את מונותאיזם. הוא זורק מבט לפינה של החדר. היא יושבת
שם, זעופה, משולבת ידיים, לא מאמינה בכך שהיא הפכה לאמונה כל
כך חזקה עד שהיא אלה.). אבל מטטרון סרב. "אל תעשה שטויות", אמר
לו. הוא ממש שונא את מטטרון.
נגמרו שלושה סיבובים. חלוקה מחדש. עכשיו המינוס הגיע כבר
לארבע-מאות פלוס. אלוהים סוגר את המשחק. הימורים זה לחוטאים,
הוא נזכר. אחד מהחוקים הטיפשיים שקבע אחד השליחים, ישו או
מוחמד. למשה היה יותר שכל מזה- משה היה פוחז חביב ומשעשע. הוא
מתחיל לשחק בשולה המוקשים, מתפוצץ מיד. צריכים להגיע לכאן
משחקים חדשים, הוא חושב. ממש משעמם לי. או שהעולם יסגל לעצמו
אמונה חדשה, אל חדש. אני נמק כאן. אם הם ייתנו לי לגווע ככה
אני בחיים לא אשלח את המשיח. דווקא.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.