"סבא, למה אתה תמיד עם כובע?"
כך חד נכדי יום אחד ותפסני נדהם,
"אתה יודע שאפשר גם לומר מצנפת?"
ניסיתי לחמוק בתמרון מתוחכם.
"אבל סבא, למה אתה תמיד עם מצנפת?"
ביודעי שהוא לקקן, נתתי לו סוכריה,
כשסיים הוא שב לקיים הדיון באותה סוגיה.
היות וחשתי שיש צורך דחוף לשיפור אווירה;
הרמתי את הקט על ידיי והסברתי לו את מה שארע:
"פעם, בעבר, צמח על ראשי שיער מפואר
היה לי שביל בצד וביקרתי הרבה אצל הספר
יום אחד נעלם השער ובאה הקרחת את השטח לקחת".
ושחזרתי כל פרט כה בטוח שזה ישכנע,
הוא פיהק ואמר שחבל על הזמן -
כי את כל שאמרתי הוא מזמן כבר יודע .
הוא חקר מהורהר, מקרוב את רזי הקרחת
- כי נטלתי אותו על ידיי והיה הוא בגובה -
ואחרי לבטים הצהיר חגיגית ועשה לי קצת נחת:
"סבא! מאד מתאים לך כובע".
|