כשהוא נולד, הוא היה נורמלי.
המשקל היה בסדר, הוא בכה כמה שהיה צריך ועבר את כל הבחינות עם
ציון 9.
תינוק נורמלי לגמרי.
תינוק נורמלי.
תינוק...
ההורים שלו היו גאים בו מאוד והוא גדל להיות תינוק מאושר...
בגיל שלוש הוא רב עם אמא שלו על זה שהיא לא קנתה צעצוע.
נורמלי לגמרי בגיל שלוש.
אחרי שבוע היא חלתה במחלה שכיחה ביותר ומתה.
הוא בכה עליה הרבה, היא הייתה אמא שלו, הוא לא ידע למה היא מתה
והוא אהב אותה מאוד.
הצעצוע נשכח מהלב שלו, ורק היגון על אמא האהובה שלו נשאר.
אז עוד לא קישרו את המוות אליו.
בגיל 7 הוא גדל להיות ילד קטן ונורמלי, הלך לבית הספר המקומי,
קיבל ציונים טובים למדי, והגננת חשבה שהוא נורא חכם, אולי היה
נמוך במקצת, אבל נורמלי לגמרי.
היה לו בכיתה ילד אחר, גדול יותר... ששנא אותו מאוד.
אבל הוא לא שם לב, הוא אהב ללמוד, הוא לא היה טיפוס של מכות.
אבל יום אחד החבורה של הילד הגדול תפסה אותו בדרך הביתה
והרביצה לו.
הוא הגיעה הביתה בריצה ובבכי וקילל את החבורה בלב.
אחרי שלושה ימים כל החבורה של הבריון הגדול נדרסה על ידי
המשאית.
הוא הלך להלוויה, כמובן, כי אולי הוא שנא אותם אבל עדיין היה
עצוב שהם מתו.
בגיל 10 מורה שם לו 0 במבחן בגלל שניסה לעזור לילדה שאהב.
המורה מת אחרי שבוע מהתחשמלות.
בגיל 16 חברה שלו בגדה בו, היא מתה מירייה במועדון.
בגיל 19 המפקד שלו שאמר שהוא "אפס" בצבא ומת במהלך האימונים
כשג'יפ עלה עליו בטעות.
בגיל 21 הבוסית שלו מתה מסרטן אחרי שפיטרה אותו כי לא הסכים
לשכב איתה.
בגיל 24 חברה אחרת שבגדה בו מתה מאיידס [שהיא קיבלה כמובן
מהחבר שאיתו היא בגדה בו]
בגיל 28 חבר שלו מת מ....
בגיל 30 ידיד שלו מעבודה מת מ...
בגיל 34 סבתא שלו מתה...
בגיל 39....

אחרי כמה זמן הוא שם לב שמשהו לא בסדר איתו.
הוא התחיל לפחד לתקשר עם אנשים, הוא חשב שיש בו מחלה מדבקת.
הוא התחיל ללמוד רפואה וניסה להבין מה קרה לו. הוא קרה ספרים
וקבר את עצמו בעבודה, ואם מישהו היה מפריע אותו ומעצבן אותו,
הוא היה מת. אנשים התחילו לפחד ממנו בתת מודע, הם לא יכלו
להבין למה והם לא דיברו על זה עם חבריהם, אבל כל החברים שלו
נעלמו, אפילו אבא שלו הסתתר ממנו כמה שאפשר. הוא הבין שהם שמים
לב, הוא פחד מזה. הוא הרי היה איש עם לב טוב, הוא היה נחמד.
הוא לא רצה שאנשים ימותו.
הוא קנה בית ביער והסתגר שם. הוא סיפר לאבא שלו איפה הוא גר
אבל אבא שלו לא ממש מיהר לבקר אותו, והוא היה מרוצה מזה, הוא
לא רצה לפגוע באבא שלו.
כשמישהו גילה בכמה הלוויות הוא היה והחליט לספר לשיאי הגינס על
הבן אדם שהיה בהכי הרבה הלוויות, ובא אליו כדי לדבר על זה.
האיש היה נורא נחמד. וזה היה אחד האנשים היחידים שהוא ראה זה
הרבה זמן, אבל הוא עדיין מת כמה ימים לאחר מכן בגלל שנהג שיכור
ונפל מצוק.  
הוא הפסיק לענות לאנשים בטלפון, הוא הפסיק להכניס אנשים לביתו.
הוא קנה בית עוד יותר עמוק ביער והיה נוסע לעיר רק לקניות. הוא
לא רצה להתגלות.
הוא קילל את ה' על מה שעשה לו, על כך שהוא לא נותן לו לחיות
חיים נורמליים.
בלילה כל המובילים הרוחניים בעולם חלמו אותו חלום: את אלוהים
נופל מהשמיים כשהוא בוער ומתרסק על הקרקע לחתיכות.
מיד החליטו בכל העולם לעשות שבוע אבל על מותו של אלוהים, סגרו
את כל הכנסיות, בתי הכנסת והמסגדים והסתלקו משם. עניין הדת
נשכח ממוחם של כולם. ואם מישהו הטיל ספק וניסה להקים את האמונה
בחזרה הושתק במהירות, כולם התאבלו.
כשהוא ראה את זה בטלוויזיה שקנה לפני כמה שנים, הוא צחק.
אפילו אלוהים מת, אפילו הוא לא עמד בקללה הנוראית ששוכנת עליו.

והאנשים הטיפשיים האלו: מה הם מתאבלים? מה הם מאמינים?
אבל לא היה כל ספק שזה נכון. לא היה ספק. אלוהים מת.
הוא קילל את כולם.
לאחר חודש, בזמן שישן, התחוללה מגיפה עולמית שנישאה ברוח לכל
מקום, כל מי שנשם את זה מת על המקום. כולם מתו, כל איש ואיש
בעולם. חוץ מאחד, הוא סגר את החלונות בלילה ולכן ניצל מאסון
העולמי הזה. כשהוא קם וגילה זאת בחדשות שהמשיכו לגלגל את אותו
הסרט של דקה אחת על איך כולם מתים. הוא יצא החוצה לטייל, לפחות
עכשיו אין לו את מי להרוג. הוא טייל קצת בחוץ וחזר חזרה כשהוא
מדליק את הרדיו, הרדיו ניגן שיר משנות השמונים והמערכת הודיעה
בקול שהיא תנגן שירים באקראי עד שהשדרנית תחזור. הוא השאיר את
הרדיו דלוק ויצא שוב. כנראה לא נשאר שום רמז למגיפה הנוראית.
הוא נסע לעיר והסתכל באנשים המתים, הוא כבר ראה כל כך הרבה
כאלו בהלוויות שזה לא עשה לו כלום, רק הכמות קצת הבהילה אותו.
הוא נכנס לחנות והוציא אוכל, ביציאה הוא התחיל לצפצף , אבל שום
שומר לא הופיע לבדוק מה גנב. הוא יצא והלך למכונית. הוא שמע
קולות חנוקים של משהו, הוא התחיל לחפש...
לאחר כמה דק' הוא מצא חתול רחוב נטוש באחת הסמטאות, כנראה
שהמגיפה לא נגעה בחיות, רק באנשים. ובאמת, הוא שם  לב
שהציפורים ממשיכות לשיר את שיריהן וכמה חתולים נראו במקום.
הוא לקח את החתלתול בידיו ונישק אותו
"בוא, בוא, אל תבכה. אני אתן לך קצת בשר בבית שלי"

לאחר כמה דק' כשנסע, הפלאפון שלו צפצף והזכיר לו שהיום זה
היומולדת של אבא שלו. הוא לא חשב שאבא שלו ייעלב אם הוא לא
יתקשר.