היום, בלי שום הכנות מראש, אמרתי, כן,כן את המשפט: "הטיפשות לא
ניתנה לחכמים.

ואם כבר לחצתם על הכפתור והגעתם הנה- אז כבר. תשארו תשארו,
תוכלו ביסקוויט ותקשיבו להגיגי המשעממים לחלוטין.

האין זה נכון, אפילו נכון עד מאוד, אם לא נכון בכל מובני
ההבנייה(כן, גם לי אין מושג מה אני אומרת, זה לא רק אתם)
שהטיפשות לא ניתנה לחכמים? הרי זה ברור כירח, שחכמים הם לא
טיפשים, אז הטיפשות לא ניתנה להם, וזה הופך אותם לטיפשים. אבל,
הרי הטיפשים, הלא, הם אינם חכמים, אז מיהו החכם?האדם שלא ניתנה
לא החוכמה או לא ניתנה לו הטיפשות? איך הייתם מנסחים את השאלה,
מהי חוכמה? קריאה? כתיבה? אכילת הביסקוויט שלכם? או אולי
מאמציכם, שאני מודיעה מראש שלא יצאו אל הפועל, להבין את הגיגי
הבלתי הגיוניים?
לא.  אך הבה נסביר את זה ביתר בהירות-

אדם חכם, אמור להיות חכם, אך הוא מעולם לא ידע את הטיפשות, אז
האם הוא כה חכם כפי שנדמה? הרי, כמה ניסיון שלא יהיה לאותו
אדם, טיפש, הוא לא יהיה, אז מה יצא מניסיונות שווא אלה?

האין זה קל יותר לנסות להיות אדם חכם? לומדים, אך כאן ניתנת
החוכמה?  תהרהרו ותאכלו ביסקוויטים. זה בריא זה בריא.

סוף להגיגים חסרי פשר ופילוסופיים למדי.