לפחד יש הרגל מגונה,
הוא נוהג את עצמו להגשים.
בוהה כירח וכשחר עולה,
בתוכה, בתוכם, בתוכי.

יש הסופר כל דקה שחולפת,
יש השומר דמעותיו לחגים,
יש הכולא רגשותיו במסגרת
לתפארת גזעו האנושי.

וממה תפחד? לא תומת פעמיים.
שפוך דמעותייך עושים זאת כולם.
אבוי אחיי, באינסוף העיניים
טבלתי יגוני בחיפוש גאולה.

ולא מצאתי, אף לא אחד,
אשר ידע להראות שקט - מה הוא,
ולא ראיתי, לא עין ולא יד
אשר כתבו שלווה - מה היא.

אך הבנתי דבר המוסתר לדעת,
ואולי זאת משום פשטותו.
לא היה, לא יהיה ולא יצעד אף פעם
אדם שילמד שלוותו.

כל אחד בדרכו יגלה מה היא,
ומי היא השמורה בשבילו.
יש הדרך קרובה ויש ומפותלת,
כל אדם בדרכו לנפשו.

ראו לא במקרה הקורה,
מתהווה אל ההווה,
אשר קרה ואשר יקרה,
אשר היה ואשר יהיה.

אשרי האיש,
שבנפשו ימצא שלווה,
אשר ידע הוא וירגיש,
אשר יחוש בגאולה.