שלווה בת אשוח / דיברנו פרחים |
- "את פרג לי", אמר,
כפתורו ננעל
נרתע מפחדיו
נפתח בחושך
- "את פרג לי", אמר,
ניצתו כעין הר געש
- "את גוב אריות לי", אמר,
אופיום אבקת נפשך.
נסגרו פרגיי
ונדמיתי
כפרח קטוף
קמול
וגזרתי עליו
עליי
דיברנו פעם...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|