|
אני רואה אותם
יושבים מולי
באוטובוס הארוך
מחזיקים זה בזו
ואני?
אני מחזיק את הפיתה שלי
שהכנתי בבוקר.
עם חומוס ופסטראמה.
ביס אחד.
זה טעים.
ושוב אני מביט
בהם
יושבים ומחזיקים
זה בזו.
היא חובקת בו
מרכינה את ראשה על כתפו
מוצאת בטחון בגופו הרחב
והוא יושב
מביט בשיערה.
היא זו שמעניקה לו
בטחון
היא השורש המחבר
אותו לעולם.
לחיים.
הם יושבים
מחובקים
ואוהבים.
ואני?
אני מחזיק את הפיתה שלי.
עוד כמה ביסים זה נגמר
ולא יישאר לי כלום. |
|
|
"כובע לראשה היא
חבשה/ ובגדים
לגופה היא לבשה/
מה היא הסתירה,
אותה האישה?"
"עזוב בוא נלך
לבמה חדשה" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.