בעודי נאחז באדן החלון הוירטואלי
המפריד בין עולמי לעולמך
מוצא אני את עצמי מהרהר
בזוג עינייך
המביטות אלי מעבר לזכוכית
ואינני יכול שלא לחשוב
האם רואה אני נכון או
האם זהו תעתוע אור רשע
המורה לי את האור
שבקצה המנהרה
ובעודי אוחז בכל הכח
בשולי השמיכה
המפרידה ביני לבינך
שוב אני מוצא עצמי
רואה דמעותיך
בירכתי מיטתי
בסוף גופי הכואב
ואינני יכול שלא לשאול
האם אני הוא זה
או שמא התגשמות חלומותי
הטובים (רעים) ביותר?
ועל משכבי בלילות
או בימים, אחד מהשניים
כאשר דממת מוות מקיפה את חדרי
ורק נשימתי עולה באזני
ואולי גם, צעדים?
אך בעיניי אחרים רואה אני עצמי
כאדם מן השורה
אשר מילותיו חרגו מן הקווים
ואינני יכול שלא להבין
את אשר כתבו אחרים לפני
בחדרים סגורים
מוקפים בקירות מרופדים
וחולצה השוללת מרחב תנועה
ושואל את עצמי שאלה אחת
לפני שאעלה על יצועי
האם אבורך במתנת השינה?