8.3.01

אנחנו פה כבר הרבה זמן. תומר מדליק סיגריה ועכשיו נהיה פה עוד
יותר חם. נועה משחקת בתלתלים שלה ואני כבר מתחיל להזיע בגב.
החדר הזה כלכך מחניק. שמש אמר שהיום בערב הוא הולך להשתכר ואני
כרגיל שותק. שמש הזה כזה שמן הוא לא עושה כלום חוץ מלעשן,
לשתות ולצחוק על חשבון אנשים אחרים. נועה מוציאה מהתיק שלה
דיסקמן. היא שומעת פינק פלויד. פתאום בזמן האחרון הרבה אנשים
מתחילים לשמוע אותם, אבל זה לא רק לשמוע זה קצת יותר מזה, זאת
מן ערכה כזאת שיחד איתה בא גראס ובגדים יד שניה, אבל לא תמצא
בנאדם אחד שיודה בזה. נועה עכשיו עוצמת עיניים ומשעינה את הראש
על הקיר. היא ממש יפה ופעם בכמה זמן אני רוצה להיות חבר שלה,
אבל כבר יש לה חבר בצבא. נראה לי שגם תומר רצה אותה, אבל כרגע
הוא מסתפק בלהיות ידיד שלה ולספוג את כל הקריזות שלה. פתאום
מורן נכנסת לחדר עם הראש מושפל וכל התלתלים שלה מכסים את
הפנים. היא מכריזה שהיא רוצה למות וצונחת על הרצפה כשידיה
ורגליה פרושות לצדדים. היא אמרה בשקט ולאט שהיא רוצה להתאבד,
שנמאס, שהחיים האלה זה יותר מדי בשבילה. נועה במוזיקה ותומר
בסיגריה ורק אני שוקל להתעניין במורן, אבל יודע שזאת לא פעם
ראשונה שמורן עושה את זה, אפילו לא ראשונה השבוע ואז שמש
בציניות מטורפת מועדד אותה "ללכת על זה", הייתי אומר שהוא די
בן-זונה ממורמר. מורן היא בחורה חלשה ולא יציבה, יש בתוכה כדור
שמשתולל ומושך לה את הרגשות והמחשבות לאלף כיוונים שונים באותו
זמן, אני יודע כי גם לי זה קורה קצת. נועה עושה תנועות עם
השפתיים, אבל לא יוצא לה קול. לפעמים בא לי לזיין את נועה, כדי
להוריד לה את הסנוביות הזאת שלה וגם בגלל שהיא נראית ממש טוב.
יש שמועות שלתומר ונועה היה איזה קטע בתחילת השנה. כשאני חושב
על זה ככה, בלי כל השנאה שלי אליו, נראה לי די הגיוני שזה
נכון. בסך הכל תומר הזה די חכם וגם ממש מוכשר בגיטרה. אני יודע
שאלו הדברים שעושים את זה לנועה, שיהיה מגניב, שיהיה מוזיקאי,
שיהיה צייר, שיהיה אמן, שיצחיק. לא משנה מה, העיקר שיהיה לו
איזה כישרון רומנטי שיעיף אותה באוויר. מה לי יש? אני חושב
לעצמי הרבה פעמים וכשאני מגיע לתשובה פתאום הבטחון יורד לי
מתחת לאפס. שמש לוקח שאיפה מהסיגריה, בוהה בנועה והשפתיים שלו
אמרו מעצמן "כל-כך הייתי רוצה לתפוס לך בשדיים". נועה עם
עיניים עצומות ובתוך הראש שלה היא שומעת את "פלויד הורוד",
מצחיק, לא? חשבתי על התרגום הזה בעצמי. לאחרונה אני מתחיל
לחשוב על אהבה. למה לי זה לא קורה?. אני לא זוכר שפעם הרגשתי
אהבה למישהי, אפילו לא לנעמה, שהייתה חברה שלי כמעט חצי שנה.
הסתדרנו ממש טוב, אבל הניצוץ הזה שאמור להיות בינינו לא הופיע.
לפני שנתיים יצאתי עם מישהי שקראו לה דנה ואחרי שלושה שבועות
החלטנו לחתוך. היא לא הייתה איזה מישהי מיוחדת או מאוד יפה,
אבל איתה היה רגע מאוד מיוחד. ישבנו בתחנת אוטובוס ופתאום
הרגשתי שאני מאוהב, זה היה מאוד חזק ורציתי להגיד לה על זה
משהו, אבל לפני שפתחתי את הפה ההרגשה הזאת עברה. פחות מדקה
נתנה לי האהבה.
שמש השמן הוריד חולצה והוא ממש מגעיל. נועה עדיין עם האוזניות
על הראש מסתכלת עליו ומחמיצה פרצוף. תומר נשען על הקיר
והסיגריה בפה, ככה שהוא יראה 'קול'. מורן שוכבת על הרצפה
ונותנת לכל הרגשות להתבשל בפנים אולי יום אחד יצא מזה עוגה.
אני מזיע בתחתונים, בטוח שהן רטובות לגמרי. הזמן עומד כמו
האוויר ואני תקוע שם כמו כולם בתנוחת הנעורים שלי. כמו תקליט
שרוט, אותו מקום אותו זמן. מחכים לצאת מחוסר הוודאות. מחכים
למשהו אמיתי שיקרה, כי בנתיים זה נראה כמו חלום הזוי. אנחנו
בדרך להשתנות וזה רק שלב ביניים, אומרים אלו שעברו. עוד ארבעה
ימים אני בן שבע עשרה ואני אפילו לא מתחיל להבין. מתי כבר
נעזוב את חדר ההמתנה?