כשהחיים הופכים להיות חסרי משמעות
כשאת קמה בבוקר ורוצה למות
מנסה בכל כוחך למצוא פן חיובי
מנסה אך העצב הופך להיות קיומי

הדברים זזים לאט ושוב את הורסת
מחפשת מנסה ומיד קורסת
ושוב קמה ומנסה להרים את עצמך
ועוד בום נשמע בתוכך

לב שנשבר, עוד רצון שנגמר, עוד איבר שאמר
שאין לו כוח לנסות לשרוד
וגם בך מנסה למרוד

ואת מנסה ומנסה ומשתדלת ומקווה
וזה לא זז, נעלמה התקווה
הכל תקוע!

כאילו מישהו החליט בשבילך או קיווה או איחל
שלא תוכלי לנוע יותר והעצב בתוכך התנחל
ואת נלחמת בכל מאודך לשבור את מעגל הדיכאון
אך גבולות היכולת שלך הם עוד כישלון

ובסוף מה?
מדובר בגורל חסר תקנה?
האם את סתם יישות מעונה?
ואת לא יודעת מה הכוונה.