כל מבוקשה היה שיהיה לו טוב
אז איך עדיין הכרית רטובה מדמעות?
היא מסתכלת מהצד ומנסה להבין,  איך כל כך מהר התהפכו הדברים
נראה שרק מצמצה והעולמות התהפכו
ובלי שהתכוונה העולמות התרחקו

יושבת שעות מיוסרת
שאלה אחר שאלה מנסה אך לא פותרת
טיפות מלוחות נראות כשוטפות את הכל
אך ברור לה שבינתיים זה לא יעבור

החלומות הגדולים התנפצו לרסיסים
וחתכו אותה עמוק בפנים
צלקות פנימיות שלא יגלידו לעולם
חסרת נשימה היא רצה, אבל נשארת מאחורי כולם

הסוף המר מתחיל לקרוץ לה
רצון ומעצור יחדיו מתעתעים בה
כמה קל יהיה לעצור ולנוח
להפסיק להיגרר אחרי כל משב רוח
לראות אותם ביחד זה הכי כואב
את חיוכה הממזרי, ואת חיוכו השלו

עד היום היא יושבת בוכייה ולא מבינה
איך אחרי כל כך הרבה זמן היא עדיין כזו מסכנה
עיניו נוצצות, וחיוכו קבוע
אם יש בו כאב, הוא עמוק בתוכו טבוע
כל מבוקשה היה שיהיה לו טוב
אז איך עדיין הכרית רטובה מדמעות?