ואלוהים ברא את העולם בשישה ימים..
ברא את האדם ונח..
והביט על מלאכתו וחייך ..
יצרתי אדם ...
בראתי יישות...
בראתי לב חיים נשמה...
יצרתי עבורו את האשה...
עזר כנגדו..
עזר עבורו..

ואלוהים ברא את העולם בשישה ימים...
שנאה אחת ריסקה את העולם ...
שנאה אחת איבדה את צלם האדם...
שנאה אחת איחדה בתוכה עולם ..
ואדם אחד ביום אחד החריב את העולם ...
שנאה אחת גרמה לפרחים לנבול...
לציפורים להפסיק שירתם...
לחיוך הילדים לגווע עודם באיבם...

ואלוהים ברא את העולם בשישה ימים...
מביטה אל השמיים הגדולים..
ושואלת אותך כן אותך אלוהים...
הגם את האדם הזה בנית ??
הגם את האדם הזה יצרת??
הגם לאדם הזה אתה נתת חיים??

והרי נתת לו את האהבה...
את המחשבה...
נתת לו את צחוק הילדים...
נתת לו את טעמם המתוק של החיים...
הגם את השנאה הענקת ...
הגם את הזעם שבתוכו יצרת..

ואלוהים ברא את העולם בשישה ימים...
יצר את האדם ונח...
חייך ואמר את מלאכתי סיימתי...
את עבודתי גמרתי..
ומצלם אלוהים בראתי אותך האדם..

אך האם אתה אלוהים טעית...
האם לאדם הזה פיללת..
האם גם את האדם הזה אתה יצרת??
או אולי זוהי לא עבודתך..
ואולי לא היו הדברים מעולם...
ואולי הכל לא קיים...

ואלוהים ברא את העולם בשישה ימים..
ואתה האדם ..
אתה שהגעת מצלמו...
מאהבתו ...
שנשמת את טעם החיים ..
נשמת את ניחוח הפרחים...
אתה שטיילת בין שדות ופרחים..
ושמעת את ציוץ הציפורים..
שרצית שלווה מנוחה..
שרצית להתענג על טעם החיים..
לאהוב ולהביא ילדים...
היכן אתה אותו האדם????
מי יידע..
לאן נעלם...
ואולי בכלל לא היה קיים