טיפה של אמת וקמצוץ דמיון = סיפור דמיוני

הפארק. הפארק היה מקום הבילוי העיקרי של הנוער. כל אחר הצהרים
היה הפארק מלא בנוער ששיחק כדורגל, התרוצץ או שסתם בא כדי
לנוח. ביום השני של הלימודים ישבו אמי וחבריו באמצע הפארק,
היכן שתמיד ישבו. הם דיברו ביניהם על דברים שנערים בגיל העשרה
מדברים עליהם. הם דיברו על סרטים חדשים, על משחקי מחשב ווידאו
וכמובן גם על בנות. אמי דיבר על אהובתו, עונג. הוא תמיד דיבר
עליה עם חבריו ואיך היה מת שתהיה חברה שלו. הם צחקו לרגע ואחד
הנערים אמר: "נדמה לי שמשאלתך עומדת להתגשם". הוא הסתובב לאחור
וראה אותה. היא הייתה יפה. הוא הסתכל על דרך הליכתה המלכותי
בעוד שערה השחור מתנפנף ברוח. הוא התמקד בה וכאילו התעלם מכל
הסובב אותה. רק היא הייתה בראש מעייניו עכשיו. הוא התנתק לפתע
ממבטיו, הסתובב בחזרה לחבריו ואמר: "היא בטח רק עוברת כאן". אך
הוא טעה. הוא הרגיש יד רכה מלטפת את כתפו. הוא הסתובב ושם היא
הייתה. היא אמרה לו: "חיפשתי אותך". הוא גמגם ולא הצליח לדבר.
"אני רוצה לדבר איתך" אמרה בקול סקסי. הוא הנהן בראשו לחיוב
ואז אמרה לו: "בפרטיות". הם התקרבו אל המקום שנקרא "השער". הוא
הרגיש את הזעה הנוטפת על פניו. הוא היה מתוח ועצבני. הוא רצה
להאמין שסוף סוף יתגשם חלומו. "השער" היה העץ הגדול ביותר
בפארק. הוא היה מיוחד. כל האהבות שהתחילו וגם אלו שהסתיימו
התרחשו בצלו ולכן נקרא כך. שער להתחלות חדשות ולפרידות עצובות.
הם התיישבו בצלו ונשתררה דממה. עונג החליטה להפר את הדממה:
"אני רוצה לספר לך משהו. אתה מבטיח לא לצחוק?" "כן", השיב לה
אמי. "אני רוצה לספר לך משהו מאוד חשוב", המשיכה, "משהו שבגללו
לא ישנתי כל הלילה". אמי הקשיב בשקיקה, גומע כל מילה שאמרה.
"אני חושבת שאני אוהבת אותך". היא הסתכלה עליו וחיכתה לתשובה.
"אא... אני לא יודע מה לומר. לא ציפיתי לזה. חשבתי שאת מעדיפה
את ה"קולים" בבית הספר וחוץ מזה יש לך חבר", ענה לה. "לא.
חשבתי על מה שאמרת לי באותו היום בבית הספר ונפרדתי ממנו. אני
רוצה להיות איתך ושלך לתמיד." היא סיימה לדבר ונשקה על שפתיו.
אמי הרגיש את שפתיה החמות והלחות נוגעות בשלו. הוא היה שמח
והרגיש שעכשיו חייו שלמים. הוא חיבק אותה ונשק לה בחזרה.