New Stage - Go To Main Page

אורי מרנץ
/
כלבים זה משהו אחר

"אתה שומע", אמרה רותי, בזמן שצעדנו בשדרות נורדאו. זה היה
אמצע הדייט השני שלנו, שאת חלקו הראשון בלינו בליטוף הדדי
בשורה האחרונה של קולנוע צפון, שברקע על המסך רץ לו איזה סרט
פולני שזכה בפרס המבקרים של פסטיבל קאן או משהו כזה. עכשיו
צעדנו ברגל אוחזים יד ביד, לא דיברנו על זה אבל הכיוון היה
ידוע. עולים לדירה השכורה שלי, ואז! "אתה שומע", אמרה רותי
וקטעה את רצף מחשבותיי. "תקשיב", היא אמרה בעודה אוחזת את שתי
ידיי. עמדנו ככה באמצע השדרה ואחרי כמה שניות באמת שמעתי איזו
יללה רפה.  "אה זה רק חתול", אמרתי.  "זה חתול בבעיה צריך
למצוא אותו". פתאום המאה מטר האלה ניראו לי מה זה רחוקים,
תיאוריית  הכאוס הפרטית שלי מתגשמת, חתול מילל על ציר נורדאו
וחודש של תכניות, הפעלת קסם אישי, דייט אחד וקצת לחץ פיזי מתון
יורדים לטמיון. המחשבה שהגברת הקטנה מעדיפה לחפש חתולים בשעת
ערב קסומה זו על פני עיסוקים אחרים, גרמה אצלי,  איך לומר
לעצבנות קלה. בעודי שקוע ברחמים עצמיים, ומחשבות פרנואידיות
אחרות  יצאה לה רותי בינות השיחים ובין ידיה יצור קטן ומלוכלך
שמתג ההפעלה שלו תקוע על מצב ואו ואו.  " איפה אמרת שאתה גר "
,שאלה רותי באסרטיביות לא אופיינית. " פה קרוב, אבל נידמה לי
שאני אלרגי לחתולים". "תתגבר", פסקה רותי . אחרי שברוך ,"ככה
קוראים לו", החליטה רותי, גמר את כל הפסטרמה שהייתה לי במקרר
(רציתי לתת לו חלב אבל רותי הסבירה בידענות חתולית מופלגת
שבניגוד למה שמקובל, זה לא ממש בריא לחתולים) , הוא חרבן  לי
על המיטה ונירדם .אני ורותי עברנו לספה . ברוך נשאר וגם רותי
,ככה העברנו את החורף, אני ורותי מתחת לפוך, מחסלים גביעים של
האגן דאז, וברוך מלקק את המכסה ומגרגר - אהבה.
אחרי שגמרנו לחרופ הגיע האביב, ועמו השגרה הנעימה, נעימה אבל
שיגרה. רותי יוצאת לעבוד אני עושה את עצמי לומד וברוך יוצא
לצוד. הוא התחיל עם ג'וקים ועבר לכוסיות, מה זה כוסיות, ברוך
ננעל על החצי פרסית האפורה מהצד השני של הכביש. הקוק-טיזרית של
כל החתולות. רותי אמרה שצריך לסרס את ברוך, נהיה לי קר בכל
הגוף, היא דברה על ברוך ,אבל קלטתי אותה היא התכונה אלי. בערך
אחרי שבוע, בעודו דוהר בעקבות ניחוח השאנל חמש שמפיץ התחת
הזקור של הקט טיזרית עלתה על ברוך סובארו. רותי לא דברה איתי ,
היא רק ישבה ובהתה בחלון וחכתה שברוך יקפוץ דרכו פנימה, אבל
הוא לא. הכל התקלקל. במקום שנצא לבלות או סתם נזדיין כמו שהינו
עושים תמיד,  רותי התחברה לכבלים ואני התחלתי לצאת עם החבר'ה
ולדפוק בירות. אני שונא בירה. שאלתי את רותי אם היא רוצה שאני
יביא לה חתול אחר, אבל היא רק בכתה ואמרה שהיא רוצה את ברוך,
אז הלכתי למכלאה של "תנו לחיות לחיות" ולקחתי משם פודל קטן
וחמוד, בדרך הביתה עצרנו אצל הוטרינר וסירסתי את עצמי.
פוזי, הוא יצור קטן, חמוד וצמרי. רותי התאהבה בו כצפוי, אבל
אני לא בטוח שהיא חזרה להתאהב בי. בניגוד לברוך שהיה עצמאי
לחלוטין, בפוזי צריך לטפל. צריך לרדת איתו לשדרה, שלוש פעמים
ביום ולאסוף את מה שהוא משאיר. או כמו שאמרה לי, הבלונדינית עם
הלברדור הענק, שפגשתי לפני שבוע, "כלבים זה משהו אחר".



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 25/2/99 3:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי מרנץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה